תורג בע"מ נ' מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ ואח'

החלטה

במהלך קדם משפט שהתקיים ביום 19/12/12, הוריתי לצדדים להגיש את כל ראיותיהם באמצעות תצהירי עדות ראשית, התובעת תחילה והנתבעות לאחר מכן. התובעת ביקשה להתיר לה לעכב חשיפת הקלטה של שיחה בין מנכ"ל התובעת לעובד של הנתבעת 1, אשר יש בה, לטענתה, כדי לסתור טענות שנטענו על ידי הנתבעות, עד לאחר הגשת תצהירי הנתבעות. הנתבעים התנגדו לבקשה.

הגשת ראיות התובעת לאחר ראיות הנתבעות, איננה מהווה אך חריגה מהכלל לפיו, לצורך גילוי האמת, יש לנהל הליכים "בקלפים גלויים", אלא אף חריגה מסדר הבאת הראיות המקובל במשפט האדברסרי.

ברע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (15/8/2010)התייחס כבוד המשנה לנשיאה השופט אליעזר ריבלין לסוגיה דומה כדלקמן:

"... עניין שונה הוא אם המבקשים מגלים דעתם כי הם מתכוונים להגיש את ההקלטה כראיה לצורך הוכחת תביעתם. במקרה כזה הכלל הוא כי עליהם להגיש את ההקלטה ביחד עם כלל ראיותיהם, אף אם אין הדבר נוח להם מבחינה טקטית. ייתכן שאין לשלול לחלוטין את האפשרות לדחות את מועד הגשתה של ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע ... אולם ראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. זאת שכן אין דין דחיית העיון בהקלטה עד למועד הגשת הראיות כדין דחיית הגשת ההקלטה כראיה לאחר מועד הגשת הראיות. בעוד שדחייה מן הסוג הראשון אינה משנה את סדר הבאת הראיות במשפט, הרי שדחייה מן הסוג השני הופכת את סדר הבאת הראיות.

... המבקשים אינם מצביעים על טעם מיוחד המצדיק לדחות את הגשת ההקלטה עד לאחר הגשת הראיות מטעם המשיבים. הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. אכן, לעיתים "זכותו" של התובע להתחיל בהבאת הראיות אינו נוחה לו; לעיתים יעדיף להביא את ראיותיו (ובמקרה זה – מקצת מראיותיו) רק לאחר שהנתבע חשף את מלוא גרסתו ואת הראיות העומדות לרשותו. כך במקרה שלפנינו. ואולם – הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל.

... פסק-הדין בעניין סוויסה מתייחס, כאמור, להליכים המקדמיים ולא לשלב ניהול התביעה גופה. להבדל זה נפקות חשובה. ... דחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע אינה מקדמת את היתרונות שב"משחק בקלפים פתוחים" (שהרי דחיית הצגתה של ראיה פועלת ל"סגירת הקלפים") ומן העבר השני אף אינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית, שסדר הבאת הראיות הוא יסוד מוסד בה. בדחייה מסוג זה כרוכה פגיעה כפולה בכללים הדיוניים הרגילים: הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי גילוי מוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות במשפט. פגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר."

התובעת לא הציגה טעם מיוחד, החורג מהחשש הכללי של יצירת הגנת בדים ולא הציגה כל נימוק ספציפי המקים חשד לכך שהנתבעות יכינו ראיות במיוחד לצורך הזמת העובדות העולות מתמליל הקלטת. טענה כללית, כי תוכן התמליל סותר טענות שהועלו על ידי הנתבעות, היכולה להיות נכונה כמעט בכל הליך משפטי, איננה מספקת טעם מיוחד כנדרש.

לעניין זה ראה רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (7/11/2007):

"זאת - בפרט בהתחשב בנימוקיו של בית המשפט המחוזי, כי הגירסאות העובדתיות של הצדדים כבר פורטו בכתבי הטענות אליהם אשוב להלן, וכי המבקש לא הצביע על נימוק פרטני המעלה חשש לשיבוש ראיות מצד המשיב."

וכן בר"ע (ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גולד (13/12/2004):

"בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגרסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם.

...עסקינן בתביעה כספית, שבה שני הצדדים אוחזים בראיות פחות או יותר במידה שווה, וכל צד סיפק גירסה עובדתית משלו. איני רואה סיבה לכך שיהא זה יעיל או צודק להעתר לבקשת המשיב לדחות את העיון בתמלילים עד לאחר הגשת תצהירי הצדדים".

מעבר לכך, עיינתי בתמליל ההקלטה אשר הוגש לעיון בית המשפט בלבד ומצאתי, כי נסיבות המקרה הנדון אינן באות בגדר המקרים הנדירים ביותר בהם יהיה מוצדק ליצור "פגיעה כפולה", הן בעיקרון ניהול הליך גלוי והן בסדר הבאת הראיות.

אין לפני מקרה של הכחשה גורפת של עצם קרות מקרה ביטוח, על ידי מי שהיה נוכח יחיד לאותו אירוע, כפי שקיים, בדרך כלל, במקרים בהם ניתנת רשות לדחות גילוי של דו"חות חוקרים לשלב הבאת הראיות.

גרסאותיהם העובדתיות והמשפטיות של הצדדים הובאו בפירוט בכתבי הטענות, ולא התרשמתי כי הגשת התמליל במסגרת ראיות התובעת, על פי הסדר המקובל, עלולה לפגוע בגילוי האמת. אולי ההיפך הוא דווקא הנכון.

יפים לעניין זה דברים שנאמרו בת"א (ת"א) 30154/94 עזבון המנוחה חורשידי נ' בית אבות גאולה בע"מ (5/5/1997)

"במקרה זה מדובר בחלופי דברים שבין בעלי הדין. מדובר בשיחה הידועה לשני הצדדים. אין אלה ממצאים התלויים בעדות של אדם אחר. אמת, רק אחד מבעלי הדין, טרח לתעד חלופי דברים אלה. ואולם יש פער גדול בין מצב דברים זה, לבין המקרה בו מדובר בחסיון זמני המוטל על עדות צד שלישי או ראיות שנאספו על ידיו. גם אם נניח כי יש מקום לשמור ראיות מסוג זה, המוסבות אל מהימנות בעל הדין - הרי , בדרך כלל, אין לגזור מכך כלל לפיו תהפוך החקירה הנגדית למבחן של זכרון הדדי, בו צד אחד מצויד בתמלילים, והצד האחר נאלץ להשען על זכרונו, תחת החרב המאיימת של חשיפת תמלילים. כללי הגילוי והעיון נועדו למנוע מצב זה. אין טעם למנוע את הפעלתם כאן.

...ובסופו של יום: ההליך המשפטי אינו זירה מתאימה למלחמת הזיכרון המכני בזכרון האנושי. מלחמה כזו, נדמית למלחמת תדמיות. לא זהו הקוד של מאבק משפטי. ההליך המשפטי אל לו להפוך למאבק חד מימדי המצומצם לשאלת הזיכרון, בו יכול כל צד לטמון לרעהו פח יקוש ולהפוך שתיים שלוש קלטות למעין מתלים, עליהם יסמוך אחד הצדדים את יהבו במטרה להביך את רעהו ולהשיג יתרונות של אווירה. במקרה זה מדובר בשיחה בין בעלי דין, ומן הראוי כי שיחה זו תהיה פרושה לפניהם כבר משלב זה של ההליך."

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לעקב את הגשת ההקלטה ומורה על הגשתה ביחד עם כלל ראיות התובעת.